האלמנה השחורה – מותחן ריגול מעולה, התזמון פחות
אז בסוף השבוע האחרון סוף סוף יצא לי לראות את הסרט החדש של מארוול, "האלמנה השחורה", סרט שהתעכב למעלה משנה בגלל מגפת הקורונה שמסרבת להסתיים לה, אבל עכשיו כאשר הוא סוף סוף כאן, הגיע הזמן לדבר עליו – האם הוא היה שווה את כל ההמתנה בקורונה? האם הוא שומר על הרף הגבוה שמארוול הציבו לעצמם עם יציאת "הנוקמים סוף המשחק", ויותר חשוב, האם הוא פותח את השלב הרביעי של היקום הקולנועי בצורה ראויה? אתחיל כמובן ללא ספויילרים ואתן אזהרה בהמשך.
האלמנה השחורה הוא סרט הסולו הראשון שעוקב אחר דמות משנית של גיבורת על. את בלאק ווידו ראינו כבר ב-2010 בסרט "איירון מן 2", וב"הנוקמים" מ-2012, ומאז דמותה קיבלה הרבה תגובות חיוביות והפכה במהרה לדמות מעניינת ומרכזית בקבוצה הנוקמים. זה היה עניין של זמן עד שהאולפנים יבינו שסרט סולו על דמותה של האלמנה יתקבל בידיים חמות ע"י הקהל. אבל ההחלטה להוציא את סרט הסולו עליה התקבלה רק לאחר יציאת "הנוקמים סוף המשחק" כאשר כולנו כבר יודעים את סופה הטרגי של בלאק ווידו, מה שגרם לתהייה מסוימת למה לטרוח עכשיו?
הסרט עוקב אחר נטשה רוממנוף בציר הזמן שאחרי מלחמת האזרחים ולפני מלחמת האינסוף. נטשה נמלטת מהגנרל רוס על עזרתה לסטיב רוג'רס ומנסה לשמור על פרופיל נמוך לעת עתה, אך זה נשבר ברגע והיא מוצאת את עצמה מתאחדת עם אחותה הקטנה, ילנה, ויחד הן יוצאות למבצע כדי לחסל את החדר האדום ואויב ותיק שנטשה חשבה שכבר הרגה.
המשך הקריאה כולל מעט ספויילרים לסרט:
הסרט מתחיל עם משפחה אמריקאית טיפוסית, הורים ושתי ילדות קטנות, שחיה באוהיו ב-1995, אך מהר מאוד מבינים שמדובר בסוכנים רוסים שתולים שחיים חיי משפחה רגילים לחלוטין על מנת להשיג דבר מה (אגב, בתקופת המלחמה הקרה בשנות ה-80 הרוסים באמת שתלו סוכנים מטעמם שיתחזו למשפחות אמריקאיות). כאשר האב גונב משהו סודי ממעבדה, הם נאלצים להימלט מפני הרשויות וכאשר הצליחו להתחמק הם מגיעים לקובה, שם הגנרל האכזר, דרייקוב (ריי וינסטון) מבטל להם את המשימה ושולח כל אחד למקום אחר, ואת שתי הילדות הוא לוקח כדי להפוך למתנקשות אכזריות ורוצחות קרות דם. כדי להבין כמה אכזר דרייקוב, אנחנו מקבלים מונטז' קצר בכתוביות הפתיחה שמראה כמה הוא בעסקי גניבת ילדות צעירות והפיכתן למתנקשות חסרות רחמים, כל זה בליווי של השיר "smells like teen spirit" של להקת נירוונה בביצוע חדש ומעניין של מליה ג'יי.
לאחר מכן, הסרט קופץ לנטשה (סקרלט ג'והנסון) שבדיוק מתחמקת מהגנרל רוס לאחר מלחמת האזרחים, עד שלוחם מסתורי תוקף אותה במפתיע וכתוצאה מכך, היא נפגשת עם אחותה הקטנה, ילנה (פלורנס פיו), שמספרת לה שהחדר האדום בו שתיהן היו כילדות קטנות עדיין קיים והגנרל דרייקוב עדיין מפעיל אותו למרות מה שחשבה נטשה. השתיים מחליטות לצאת במשימה לחסל את דרייקוב והחדר האדום, ולכן הן מאחדות את משפחתן למשימת הריגול באוהיו ומשחררות את אביהן, אלכסיי ששוהה בכלא. אלכסיי הוא השומר האדום (שמגולם בצורה נהדרת ע"י דיוויד הארבור), מעין קפטן אמריקה בגרסת הסובייטים, חייל על עם חליפה בצבעים אדום ולבן, עם כוכב על החזה. אלכסיי הוא על תקן האנתחתא הקומית בסרט, בעיקר בסיפוריו הרבים על לחימתו בסטיב רוג'רס (על אף שכשהוא היה פעיל, סטיב היה בקרח).
הסרט מתקדם כאשר המשפחה מתאחדת, מעלים רגשות, ומנסים לתכנן תוכנית כיצד להביס את דרייקוב מבלי למות. התסריט קיבל מספר טוויסטים שחלקם לא מפתיעים במיוחד, גם בגלל היכרותנו עם נטשה רוממנוף מהסרטים הקודמים בהם הופיעה, וגם מרמזים לאורך הסרט, אך כן הסרט שומר על רמת מתח מסוימת כמו בסרט "קפטן אמריקה: חייל החורף". ובכלל "האלמנה השחורה" בנוי כסרט מותחן ריגול מעולה ולא יורד מהרמה שאנחנו מצפים ממארוול.
אבל, הסרט מרגיש לא שייך עכשיו בתקופה הזו, כאשר במקביל קיבלנו את סדרות כמו "הפלקון וחייל החורף", "וונדה-וויז'ן", ו"לוקי" שממשיכים ומרחיבים את היקום הקולנועי של מארוול, ובניגוד אליהם "האלמנה השחורה" מחזירה אותנו לתקופה שאחרי מלחמת האזרחים. נכון, יש בסוף הסרט סצנת אפטר קרדיט שכן נותנת הצצה להמשך אבל היא לא מצדיקה את התזמון של יציאת הסרט.
כמובן שבצילום, באפקטים, באקשן, עם השחקנים ובבימוי, הסרט לא מפספס לרגע. סקרלט ג'והנסון, פלורנס פיו, רייצ'ל וויס, ודיוויד הארבור עושים עבודה נהדרת ומשכנעת, גם ריי וינסטון בתפקיד הנבל משכנע במיוחד וכתוב מעט יותר מעניין מנבלים אחרים בסרטים של מארוול. לתפקיד הבמאי, מארוול שכרו את קייט שורטלנד. כמו תמיד, מארוול לוקחת במאים לא מוכרים עם מספר מצומצם של סרטים בכך היא שומרת על מה שבדיוק הם רוצים להציג בסרט. אך זה נראה שקייט כן מצליחה להביא לביטוי בסרט את עצמה ביחד עם רצון האולפנים.
בניגוד לסרטים אחרים בתקופה הנוכחית בהוליווד שמאוד מתאמצים להכניס אלמנטים של העצמה נשית ופמניזם, ב"האלמנה השחורה" אנחנו מקבלים את זה באופן מאוד מעודן, ולא אגרסיבי ומאולץ כמו סרטים אחרים, והדגש בסרט הזה הוא בעיקר על חשיבות המשפחה ועוצמתה (כאילו, ברצינות שלרגע חשבתי, שיופיע בסרט דומיניק טורטו ויצטרף לקרב כדי להגן משפחתה של נטשה).
בהחלט מדובר בסרט טוב, מותחן ריגול מעולה שלא יורד מהרמה אליה הגיעו מארוול. הסיפור מעניין אך יחסית צפוי, האפקטים וסצנות האקשן נהדרות והשחקנים עושים עבודה מדהימה. אם אתם מעריצים, אתם תוכלו להנות מהסרט. עדיין, לא מדובר בסרט מושלם, לדעתי הוא נופל בעיקר בתזמון שלו. מארוול עכשיו סיימה סאגה שעליה היא עבדה במשך 10 שנים וממשיכה להרחיב את היקום שבנתה בסדרות שקיבלנו, כך שהסרט "האלמנה השחורה" פשוט לא מתאים לטיימינג. במקום לקדם אותנו קדימה ביקום, הוא מחזיר אותנו אחורה. ואיך אפשר להתרגש מהסרט הזה אחרי הסצנה קורעת הלב של נטשה וברטון בכוכב וורמיר בסרט "סוף המשחק". דעתי היא שאם הסרט היה יוצא לפני כמה שנים בשלב השלישי של היקום הקולנועי, הוא היה יוצר הרבה יותר הייפ ובילדאפ לקראת סופה הטרגי של נטשה רוממנוף.
ציון סופי: 4/5
