אז אחרי עיכובים, דחיות, ועוד דחיות בגלל וירוס הקורונה, אולפני וורנר החליטו להפיץ את סרט ההמשך, וונדר וומן 1984 דרך שירות הסטרימינג דיסני פלוס, ו-HBO Max. הסרט הופץ בחודש דצמבר, לכבוד חג המולד, וכבר בסוף שבוע הראשון ליציאתו, גרף הכנסות בסך 85 מיליון דולר, מה שהביא את האולפנים להכריז על פיתוח סרט שלישי ומהר. אבל למרות ההצלחה המהירה של הסרט, אנשים ומבקרים רבים, טענו כי מדובר בסרט מאכזב שלא מצליח להחזיק עניין במשך השעתיים שלו. אז החלטתי לבדוק בעצמי, וצפיתי בוונדר וומן 1984, וזה מה שחשבתי עליו. 

וונדר וומן 1984 הוא סרט המשך לסרט הראשון שיצא ב-2017. בסרט החדש, וונדר וומן כבר לא נלחמת במלחמת העולם, אבל עדיין לא הגיעה להווה, כפי שראינו בסרטים אחרים של DC (כמו ליגת הצדק, ובאטמן נגד סופרמן). הפעם וונדר וומן נוכחת בשנות השמונים, תקופת המלחמה הקרה. דיאנה ממשיכה להילחם בפשע, אך שומרת על אנונימיות, ועובדת כאנתרופולוגית במכון בוושינגטון הבירה.

היא פוגשת עמיתה חדשה לעבודה, ברברה אן מינרווה, אישה חסרת ביטחון. דיאנה וברברה מגלות אבן מסתורית שלפי המקורות, מסוגלת להגשים משאלות. במקביל, איש העסקים הכושל, מקסוול לורד, שמחפש אחר האבן המסתורית, מגיע למכון על מנת להיפגש עם ברברה ודיאנה ולהשיג את האבן לעצמו. העלילה מסתבכת כאשר דיאנה, ברברה, ואחריהן גם מקסוול לורד מבקשים משאלה שמתממשת במציאות. דיאנה שמבינה שהאבן הזו תביא לחורבן האנושות, יוצאת בניסיון לעצור את מקסוול לורד וברברה ולהשמיד את האבן. 

מתחילת הסרט דיאנה חווה בדידות מסוימת בכך שבמרבית הסצנות איתה, היא מדברת על סטיב טרבור שנהרג בסרט הקודם, או שרואים חפצים שמזכירים לה אותו כמו השעון או כמו מטוס בשמיים, כך שכאשר דיאנה מבקשת משאלה, לא כל כך קשה לנחש מה היא ביקשה. הסרט מרגיש מאוד כתהליך ההתגברות וההפנמה של דיאנה על סטיב שלא יחזור, והסרט הוא בעצם החוויות האחרונות של השניים ביחד. 

את דיאנה מגלמת כמובן גל גדות, שעשתה הפתעה די מרשימה בסרט הקודם וממשיכה גם בסרט החדש, כריס פיין חוזר לגלם את סטיב טרבור בהופעה מעולה, אך קצת מוזרה. אם בסרט הקודם, הוא היה מוביל את הסרט ואף מכוון את דיאנה למטרה שלה, הפעם הוא היה יותר בתפקיד האתנחתא הקומית מאשר, בתפקיד מוביל בסרט. 

שני הנבלים של הסרט, מקסוול לורד וברברה, מגולמים ע"י פדרו פסקל וקריסטין ויג בהתאמה. בעוד פדרו פסקל עושה עבודה יחסית טובה, קריסטין ויג לא מוצלחת בתור ברברה מינרווה, AKA – צ'יטה. בנוסף לזה שני הנבלים האלו לא כתובים בצורה מעניינת.

בניגוד לסרט הקודם, שם הנבל היה ארס, אל המלחמה, והבנו טוב מאוד מה המניע שלו, בסרט החדש, הנבלים לא ממש מעניינים. אמנם מקסוול לורד כן רוצה להיות איש עסקים מוצלח ומכובד, אבל זה לא מסביר למה הוא מבקש מהאבן משאלה שהוא עצמו יקבל את הכוח של האבן להגשים משאלות (וכן, יש בערך הסבר לזה, אבל הוא כתוב בצורה כל כך שולית ולא עניינית, שקשה לא להתעלם מזה).
וברברה? היא מתחילה כבחורה חסרת ביטחון שפוגשת בדיאנה, אז היא מבקשת משאלה להיות חזקה כמו דיאנה, אבל לאורך כל הסרט, היא רק מגלה את הכוחות שלה כמו כל סרט גיבורי על קלאסי, ורק בחלק האחרון של הסרט, היא אשכרה מתייצבת להילחם נגד דיאנה.
מעבר לכך, כאשר שמעתי שהנבל בסרט החדש של וונדר וומן תהיה צ'יטה, ומחיפוש כללי בקומיקס כדי להכיר אותה, ברברה בסרט נראתה כמו צ'יטה רק בקרב הסופי.

את הסרט ביימה פאטי ג'נקינס, שביימה גם את הסרט הקודם, והפעם כתבה גם את התסריט. ניכר כי ג'נקינס רצתה ליצור סרט באווירת שנות ה־80, ונראה כי היא גם הצליחה בזה, אפילו אפשר להגיד אולי יותר מידי הצליחה. הסרט מתאפיין בשנות ה־80 בהרבה מאוד דוגמאות, מבגדים שהיו פופולאריים בתקופה, דרך מוזיקה ועד סטראוטיפים שונים השייכים לתקופה הזו. ולפעמים הייתה לי התחושה שכל האפיונים האלו באים על חשבון התסריט והעלילה של הסרט.

התסריט לא ממש מעניין, העלילה לא מסופרת בצורה עניינית כמו בסרט הקודם, וכל הסרט מרגיש כמו סיפור האהבה של דיאנה וסטיב, וההתגברות שלה על אובדנו. ובכל זאת כמה נקודות חיוביות על הסרט, קודם כל הסרט מאוד צבעוני, ואופטימי כמו הסרט הקודם, הסרט מציג בצורה נאמנה ואף מעט סטריאוטיפית את שנות ה-80, האפקטים מעולים, סצנות האקשן טובות, וגם גל גדות, וכריס פיין עושים עבודה מעולה. 

אז בשורה התחתונה, הסרט וונדר וומן 1984 הוא סרט אקשן צבעוני ויפה, אבל הוא לא מצליח לעורר עניין, התסריט לא כתוב בצורה מעניינת ושני הנבלים שבו פשוט לא כתובים טוב (אני בטוח שהסיפור שלהם יכול להיות הרבה יותר מעניין). אבל בניגוד לביקורות שקטלו לגמרי את הסרט, לדעתי הוא לא לגמרי כישלון, ואולי הסרט השלישי שכבר הספיקו להכריז יביא סיפור מעניין של וונדר וומן בהווה במקום בעבר.