ביקורת: "טנט" – הלך רחוק מידי?
הוא היה אמור להיות המושיע של בתי הקולנוע, חשבנו שהבמאי הבריטי שכל אחד מסרטיו גרם לי ל־mind blowing כשסיימתי לצפות בהם, יהיה זה שסרטו יפתח מחדש את אולמות הקולנוע שנשארו סגורים מאז חודש מרץ עם פרוץ המגפה העולמית. כריסטופר נולאן בעצמו התעקש תקופה ארוכה כי למרות המגפה, הסרט עדיין יצא לבתי הקולנוע ולא בפלטפורמות הסטרימינג וה־VOD. ואכן, אחרי מספר דחיות, טנט יצא במספר מדינות בהן בתי הקולנוע נשארו פתוחים, אך הכניס כ־360 מיליון דולר לעומת תקציב של כ־225 מיליון דולר, סכום יחסית סביר בהתחשב בעובדה שהוטלו מגבלות של וירוס הקורונה, ושהסרט הוקרן רק ב-41 מדינות בעולם.
אז אחרי שנאלצנו להסתפק בצפייה ביתית כאן בארץ (כי אצלנו רשתות הקולנוע לא מראות סימני חיים), הנה מה שחשבתי על הסרט:
טנט הוא סרט מותחן, פעולה וריגול שמתעסק ברעיונות עיוות מרחב זמן, והוא סרטו ה־11 באורך מלא של נולאן. הסרט עוקב אחר דמות מרגל חסרת שם בגילומו של ג'ון דיוויד וושינגטון, שנשלח בכדי למנוע מלחמת עולם שלישית. הגיבור מגויס לארגון סודי בהינתן לו מעט מאוד מידע אודותיו. הוא מתוודה להמצאה שתפותח בעתיד המאפשרת לאובייקטים לעבור אחורה בזמן. במעקב אחר ההמצאה שזה עתה ראה, הוא מגלה הטכנולוגיה להיפוך זמן נמצאת בידיו של סוחר נשק רוסי, וכדי להגיע אליו הוא לאשתו המנוכרת ממנו. אעצור כאן בכדי להימנע מספוילרים אפשריים. אל ג'ון דיוויד וושינגטון מצטרפים רוברט פטינסון כניל – שותפו של הגיבור, קנת' בראנה כאנדריי סאטור – סוחר נשק הרוסי שבידיו הטכנולוגיה להיפוך זמן, אליזבת דביקי כקאט – אשתו של אנדריי שסובלת ממנו ועוזרת לגיבור, מייקל קיין, אהרון טיילר-ג'ונסון ועוד מספר דמויות משנה. הסרט מצולם מנקודת מבטו של הגיבור, כך שהצופה מתוודה ביחד איתו על הדברים שהוא מגלה. עוד נקודה מעניינת בעלילה היא שלאורך כל הסרט אין לגיבור שם, וישנם פעמים שהוא נקרא הפרוטגוניסט.
אני הולך לדבר על הנושאים אותם נולאן בוחן בסרטו החדש, לא אפרט כאן על ספוילרים עלילתיים, אבל כן, יכול שתמצאו את אחד הנושאים המדעיים האלו כפרט משפיע על הסרט, אז על כל מקרה – הקריאה מכאן על אחריותכם.
עבודותיו של נולאן ידועות בעיקר בחקר של נושאים קיומיים, אתיים ואפסיטמולוגיים. בסרט "טנט" נולאן בוחן את מושג הזמן תוך חקירת פרדוקס "הסבא" שאומר שאם אתה חוזר בזמן והורג את סבא שלך, האם זה אומר שאתה מונע בכך את הלידה של עצמך ובכך את החזרה שלך בזמן כדי להרוג את סבא שלך. הסרט דן בשאלה האם המוות של דמות מסוימת תביא בהכרח למותה בכל יקום אפשרי בו היא קיימת. והוא מציג את הדמויות במעין לולאת זמן מעוותת. נולאן מאמין שהדמויות עדיין צריכות לבחור, למרות העובדה שכל האירועים נקבעים מראש.
נושא נוסף שנחקר רבות בסרט הוא נושא ה"היפוך זמן", אם מתייחסים אל הזמן כממד נוסף. נקודת המוצא של הסרט היא שכיוון זרימת הזמן אינה אוניברסלית ויכולה להשתנות. בדומה לסרט "ממנטו" גם כן, של נולאן, העלילה אינה לינארית. הסרט כן מתנגן ברצף מנקודה מסוימת אבל ככל שהעלילה מתקדמת, הגיבור (ואנחנו) מבינים שהרצף הכרונולוגי של הרגעים יכול להיות שונה. למעשה, ההתחלה של הארגון Tenet הוא סוף הסרט, אך מנגד סצנת הפתיחה מתרחשת לפני שהגיבור התוודע לקיומו של הארגון ולפני שהכיר את שותפו, אך ניל אומר לו כי הם מכירים כבר שנים.
הסרט נשען על כמה תאוריות מדעיות כשאחת מהן היא תאוריית הקליטה של וילר-פיינמן, המכונה גם "תורת הסימטריה של היקום" לפיה במציאות הקוונטית, הזמן והמרחב אינם נפרדים זה מזה, כך שתודעת האדם יכולה לנסוע גם לעבר וגם לעתיד. נולאן משתמש בתאוריה של וילר-פיינמן כבסיס לעלילת סרטו, שבו הפעולות של הדמויות במציאות עם כיוון הזמן אחורה וקדימה, קשורות זו בזו ואינן יכולות להתקיים אחת ללא השנייה.
כמו שכבר ציינתי, אני די מגדיר את עצמי כפאן-בוי של נולאן. כל סרט שלו שצפיתי בו, סיימתי עם תחושה של וואו, ועם רצון להמשיך לדבר ולחשוב על הסרט לפחות כמה ימים טובים. כך למשל בסרט "התחלה" (2010) שעוסק בחקר חלומות ובתת מודע, "בין כוכבים" שמתעסק בחקר של חורי תולעת ומימד הזמן, "ממנטו", "יוקרה" וגם טרילוגיית "האביר האפל" שחוקרת לעומק את דמותו של באטמן. אבל כאשר סיימתי לצפות ב"טנט" דווקא סיימתי עם תחושת בלבול גדולה מאוד, ועלילה מסובכת שלא ממש הבנתי. החלטתי לתת עוד צ'אנס לסרט וצפיתי בו פעם שנייה. גם בפעם ההיא העלילה הרגישה מאוד מתוסבכת על אף שכן יותר הצלחתי לחבר בין הסצנות השונות.
הסרט כן מצליח בתחומי האקשן והאפקטים, הפסקול של לודוויג גוראנסון שעשה גם את הפסקול ל"פנתר השחור" ול"ונום" ושומר על מתח מתמיד בסרט, הצילום שנעשה בשבע מדינות שונות וכלל בתוכו סטים ענקיים בכל ארץ, והקאסט שעושה עבודה נהדרת (במיוחד הופעתם של ג'ון דיוויד וושינגטון ופטריק פטינסון. כולם עושים עבודה נהדרת ומרגישים את עבודתו של נולאן בסרט.
בשורה התחתונה, בהחלט מדובר במותחן פעולה וריגול מעולים עם סצנות שנראות ומבוימות נהדר, הופעות נהדרות של השחקנים ופסקול מדהים, אבל יכול להיות שכריסטופר נולאן הלך רחוק מידי עם הרעיונות שלנו בסרט "הכי שאפתני שלו"? ובכך גרם לסיפור עצמו להיות מסובך ולא מובן? בכל מקרה, אם אתם מתכננים לצפות בסרט הזה, תשנו טוב לילה לפני ותביאו אתכם משהו שיגרום לכם להיות מרוכזים כי תכינו את עצמכם לשיעור של שעתיים וחצי בפיזיקה, פרדוקסים, ותורת הקוונטים.
ציון סופי לטנט: 6/10 בסולם Cinema-man
