(פורסם לראשונה באתר מולטיוורס)

בשנים האחרונות ראינו שני סרטי "ג'ומנג'י" חדשים, "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל" (2017) שמאוד אהבתי, ו"ג'ומנג'י: השלב הבא" (2019) שהיה פחות טוב מקודמו אבל עדיין מהנה. שני הסרטים הצליחו יפה מאוד בקופות וכעת, שנייה לפני סוף שנת 2020 הגיע הזמן לחזור 25 שנה אחורה לשנת 1995, השנה בה הגיע לבתי הקולנוע הסרט "ג'ומנג'י" בכיכובו של הקומיקאי רובין וויליאמס, שרק 3 שנים קודם לכן, דיבב את הג'יני בסרט אלאדין של דיסני.

במרכז הסרט, משחק לוח עתיק לילדים, שמטשטש את גבול המשחק עם המציאות, וגורם למשחקים בו להיות מעורבים בסכנות האורבות בג'ונגל. את הסרט ביים ג'ו ג'ונסטון, שביים קודם לכן שני סרטים לדיסני שהפכו למיני קלאסיקות, "מותק הילדים התכווצו" (1989) ו"הרוקטייר" (1991). מאוחר יותר יביים ג'ונסטון את "פארק היורה 3" (2001), ואת "קפטן אמריקה".  בסרט, לצידו של רובין ויליאמס מככבים גם קירסטן דנסט (מרי ג'יין בסרטי ספיידרמן של סם ראימי), בוני האנט (יאן אדג'קומב ב"גרין מייל" 1999, ומדבבת בסרטים רבים של דיסני), בראדלי פירס, שאומנם המשיך לשחק מאז, אבל לא ממש הפך לדמות מוכרת. הוא פיתח קריירה לא רעה בעולם הדיבובים ואפילו יכולנו לשמוע אותו בגרסת דיסני של "היפה והחיה" כצ'יפ, הספל תה השבור.

כש"ג'ומנג'י" יצא לבתי הקולנוע, הוא זכה לביקורות חלשות, ולהצלחה קופתית לא רעה. הוא גרף 263 מיליון דולר בקופות אל מול תקציב הפקה של 65 מיליון דולר, והיה הסרט העשירי ברשימת שוברי הקופות של שנת 1995. היום, 25 שנה אחרי, ואחרי שקיבל 2 רימיקים שמותאמים לתקופתינו, האם ג'ומנג'י בכיכובו של רובין וויליאמס עומד במבחן הזמן? או שעדיף לוותר עליו?

המשך הקריאה כוללת ספויילרים לסרט:

הסרט נפתח בפרולוג, בשנת 1869 בניו המפשייר, שני נערים קוברים תיבה גדולה ונעולה היטב. כאשר אחד מהם שואל מה יקרה אם מישהו ימצא אותה, הנער השני עונה לו שאלוהים ירחם עליו. מאה שנים מאוחר יותר, אלן פאריש (אדם האן בירד), ילד בן 12 ששאר הילדים בבית הספר מציקים לו, ואבא שלו לוחץ עליו שילך ללמוד בפנימייה, מוצא את התיבה באתר בנייה. הוא פותח אותה ומוצא בתוכה משחק לוח עליו כתוב ג'ומנג'י. הוא לוקח את המשחק לביתו ומציע לידידתו, שרה ויטל, שבאה לבקרו, להצטרף למשחק. המשחק פועל כך שכאשר שחקן זורק את הקוביות, חייל המשחק שלו נע בעצמו על פי סכום הקוביות. כבר בתור הראשון של שרה הם מותקפים על ידי להקת עטלפים, ובתורו של אלן, הוא נשאב לתוך המשחק ומקבל הודעה כי ישהה בג'ונגל עד שיצא סכום של 5 או 8 בקוביות. שרה שנשארה לבד ומבוהלת סוגרת את המשחק ורצה לביתה.

26 שנה מאוחר יותר רוכשת נורה שפרד את הבית של משפחת פאריש שהפך נטוש אחרי שהמשפחה עזבה בעקבות היעלמות בנם. היא עוברת לגור שם עם שני הילדים של אחיה, שנהרג עם אשתו בתאונת סקי. שני הילדים, ג'ודי ופיטר מוצאים בעליית הגג את לוח המשחק המאובק ומנסים לשחק. אחרי שהותקפו על ידי יתושי ענק והגיעה חבורת קופים שעושה בלאגן, פיטר שקיבל דאבל ולכן זורק שוב, מקבל 5 בקוביות, והשניים מגלים אריה שרוצה לטרוף אותם. מי שמציל אותם ברגע האחרון הוא אלן פאריש (רובין וויליאמס) שהשתחרר מהג'ונגל בעקבות הזריקה של פיטר בקוביות. כדי לסיים את המשחק הם מבינים כי הם חייבים למצוא את שרה ויטל, ידידתו של אלן, והרביעייה עוברת חוויות גדולות ומסעירות עד שאחד מהם מצליח להגיע לנקודת הסיום ולהגיד את שם המשחק ובכך הכל יחזור לקדמותו.

"ג'ומנג'י" מבוסס על ספר באותו השם מאת כריס ואן אולסבורג שיצא בשנת 1981. ספרו של אולסבורג הינו ספר פנטזיה לילדים, והראשון שעובד לקולנוע. כך, גם הסרט הינו פנטזיה והרפתקאות שמותאם לילדים. העלילה צפויה ועוקבת אחר ההרפתקה של חבורתו של אלן במטרה לסיים את המשחק ולחזור למציאות שלהם. אין בסרט טוויסט מעניין, והדמויות חסרות עומק ולא מתפתחות לאורך הסרט. גם דמותו של אלן, גיבורו של הסרט, לא מתפתחת, ובכל הסרט קורים שני דברים חשובים: הוא לומד שהמשפחה היא הדבר הכי חשוב, וסיפור האהבה שלו עם ידידתו שרה ויטל, מה שראינו כבר בסרטים רבים אחרים מאותה תקופה. בסך הכל מדובר על סרט פנטזיה, הרפתקאות נחמד ודומה מאוד לסרטים אחרים מאותה תקופה, כמו הגוניס, אי.טי וכדומה.

האפקטים בסרט לא עומדים במבחן הזמן, ואפילו ביחס לשנת 1995 הם לא נחשבים לטובים במיוחד, בוודאי אם לוקחים בחשבון שאנחנו שנתיים אחרי "פארק היורה" הראשון ושבאותה שנה יצא לבתי הקולנוע "צעצוע של סיפור". בעלי החיים הממוחשבים בסרט נראים לא טוב ובעלי החיים שאינם נעשו במחשב, רואים בבירור שהם בובות וזה נראה מאוד לא ראליסטי. לצורך השוואה, ב"פארק היורה", שכאמור, נעשה בסך הכל שנתיים קודם לכן. סטיבן ספילברג השתמש בבובות ענקיות ולא רק במחשב בשביל ליצור את הדינוזאורים, והסרט נראה מדהים ומצליח לעורר תחושת אימה בצפייה בו.

פסקול הסרט נכתב על ידי ג'יימס הורנר שהלחין גם את הסרטים: "מסע בין כוכבים", "שובו של הנוסע השמיני", "לב אמיץ", ו"אפולו 13". הורנר זכה בשני פרסי אוסקר על הלחנת הפסקול לסרט "טיטניק". הפסקול של "ג'ומנג'י" לא ייזכר כמו פסקולים של סרטים אחרים, אך כן מצליח להוסיף לאווירת ההרפתקה של הדמויות. אי אפשר לדבר על "ג'ומנג'י" בלי להזכיר את כוכב הסרט רובין וויליאמס, זוכה פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר ("סיפורו של ויל האנטינג"), 4 פרסי גלובוס הזהב, 2 פרסי אמי, ופרס גילדת שחקני מסך. וויליאמס היה קומיקאי, מדבב, ושחקן קולנוע ששם את כל כולו בתפקיד אותו הוא שיחק. גם בסרט הזה, רואים שוויליאמס התמסר לדמותו של אלן פאריש, והצליח להביע את הרצונות והחששות של הדמות ביחד עם הפן הקומי שרק הוא יודע לעשות. רובין וויליאמס היה אגדה בהוליווד ונזכור אותו לעד.

הסרט זכה להצלחה לא רעה והביא את חברת קולומביה להפיק 3 סרטי המשך. הראשון, "זאת'ורה" (2002) – סרט המבוסס על ספר נוסף של אולסבורג, רק במקום ג'ונגל, המשחק לוקח את המשתתפים בו לחלל החיצון, וכדי לחזור, הם צריכים לסיים את המשחק ולקרוא בשמו. הסרט בוים על ידי ג'ון פאברו, אך לא זכה להצלחה גדולה, והכניס רק כ-64.3 מיליון דולר לעומת תקציב הפקה של 65 מיליון דולר. 2 הסרטים הבאים מהווים רימיק לסרט המקורי, אך הפעם במקום משחק לוח, יש משחק מחשב, ובמקום שהסכנות בג'ונגל יבואו לחיים האמיתיים, המשחקים במשחק יכנסו לתוך המחשב ויישארו בו עד שישלימו את המשחק.

הסרטים כוללים מאפיינים של משחקי מחשב, כמו שלושה פסים על היד המסמלים את מחזורי החיים שלהם, או דמויות ללא שחקן (NPC). הסרט הראשון, "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל" (2017) הביא קאסט מוכר הכולל את דוויין ג'ונסון, ג'ק בלאק, קווין הארט, וקארן גילאן, וסיפר סיפור דומה לסרט המקורי, אך במקום ילד בן 12 שבורח מבריונים ואבא שלו דוחף אותו ללמוד בפנימייה, הסרט עוקב אחרי ארבעה נערים שמוצאים את עצמם בריתוק, ומגלים במרתף בית הספר משחק וידאו ישן ששואב אותם לתוך המשחק וכדי לצאת ממנו הם צריכים לסיים את המשחק.

ב"ג'ומנג'י: השלב הבא" (2019) חזר הקאסט מ-2017 והוסיף גם את דני דה ויטו ודני גלובר. הסרט ניסה לשחזר את ההצלחה של הסרט הקודם מ-2017, אך נפל לתסמונת סרטי ההמשך שמנסים להעתיק את העלילה עם דמויות וקווי עלילה מעט שונים. עדיין, הסרט היה מהנה אך לא כמו קודמו. בשני הסרטים האלו, הוכנסו מאפיינים של הסרט המקורי, כדוגמת קולות התופים הנשמעים בכל פעם שהמצלמה מכוונת על לוח המשחק, או הדמות שנתקעת בתוך המשחק מעל 20 שנים. וזו קריצה מעניינת לכל אותם אנשים שגדלו על הסרט המקורי.

"ג'ומנג'י" גרסת 1995 הוא סרט פנטזיה, והרפתקאות לילדים קלאסי. הוא לא מתיימר להיות פורץ דרך, ולספר סיפור מתוחכם ומפתיע. האפקטים בו נוראים והעלילה צפויה, כך שילדים היום יעדיפו לצפות בשלל הסרטים הקיימים (ולא חסר סרטים בעידן של גיבורי העל). בכל זאת, נקודה חיובית על הסרט היא רובין וויליאמס שכמו שכבר ציינתי, שם את כול כולו בתפקיד. "ג'ומנג'י" הוא סרט מהנה שלא תמיד עומד במבחן הזמן, ולא מצליח להתחרות בסרטים הקיימים היום. אני כן, ממליץ לצפות בגרסה המחודשת, "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל" מ-2017, ואם אתם ממש רוצים גם בסרט ההמשך – "ג'ומנג'י: השלב הבא" מ-2019.

ציון סופי: 3