(פורסם לראשונה באתר מולטיוורס)

זוכרים איך… לפני כ-8 חודשים, כשרצינו לראות סרטים חדשים, היינו הולכים לקולנוע, מתיישבים באולם ומחכים שהאורות יכבו וקרן האור של המקרנה יציג את הסרט על המסך הגדול? אבל… אנחנו תחת תקופת קורונה שאולי מתחילים לראות את הסוף שלה (קדימה חברות תרופות שעובדות על חיסונים, קדימה) אבל עדיין, בתי הקולנוע רחוקים מלהיות פתוחים וכמעט כל שבוע אנחנו שומעים על עוד שובר קופות פוטנציאלי שמוצא את דרכו לשרותי סטרימינג אלו ואחרים.

הסרט "ביל וטד: בקצב המוזיקה" (או כמו שילידי שנות השמונים מכירים אותו כ"ביל ולטד 3") הוא דוגמא מצוינת. הסרטהיה אמור לעלות לאקרנים באוגוסט 2020, נדחה מספר פעמים, עד שחברת ההפצה החליטה להפיץ אותו ישירות דרך שירות VOD. הסרט הראשון בסדרה יצא אי שם ב-1989 והפך להצלחה מפתיעה, שנתיים מאוחר יותר, ב-1991 יצא סרט ההמשך, וכעת, כ-30 שנה אחרי, אנחנו מקבלים את החלק השלישי. את ביל וטד חוזרים לגלם השחקנים המקוריים, קיאנו ריבס, שהיה אז בן 25 וכבר שיחק בלא מעט דברים, אבל עדיין לא זכה למעמד של כוכב. ואלכס וינטר (שהיום בעיקר הוא "אלכס מי?", שלא כל כך פיתח את קריירת המשחק שלו ועבר אל מאחורי המצלמה כבמאי. ובכן, נקראתי לדגל בימים גשומים אלו כדי לבדוק אם החלק השלישי הוא סרט שיחמם לכם את הלב ואת ימי החורף הקרירים שמגיעים אלינו.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לסרט:

הסרט מחזיר אותנו לחייהם של ביל וטד 30 שנה אחרי, אמנם הם כבר לא נערים אבל בהחלט לא התפכחו במרוצת השנים. שניהם נשואים לבנות זוגם הנסיכות שמצאו להם אי שם בסרט המקורי משנת 1989, ולכל אחד מהם יש ילדה (אם תרצו הגרסה הנשית של ביל וטד). ביל וטד כבר מבוגרים, בנות זוגתם מתחילות לחשוב פעמיים על להישאר איתם, אביו של טד שוב לא מאמין בהם, ועדיין הם לא כתבו את השיר האולטימטיבי שיאחד את כל העולם. אז מגיעה מהעתיד בתו של רופוס (שגולם ע"י ג'ורג' קרלין המנוח) ולוקחת אותם לעתיד, שם ביל וטד מבינים שהם חייבים לכתוב את השיר האולטימטיבי או שכל המציאות שהם מכירים תיהרס. מכיוון שאין להם מושג מאיפה להתחיל בכתיבת השיר, ביל וטד חושבים על הרעיון לנסוע בזמן לעתיד ולקחת השיר מעצמם העתידיים, כאשר במקביל בנותיהם, שנחושות לעזור לאבות שלהם, נוסעות בזמן לעבר ואוספות אמנים מוזיקליים לאורך ההיסטוריה בכדי להביא אותם להווה כדי שיעזרו לביל וטד ליצור את השיר ולהציל את המציאות.

אל קיאנו ריבס ואלכס וינטר, מצטרפים חלק מקאסט הסרטים המקורים כמו ויליאם סדלר שחוזר לגלם את מלאך המוות, והאל לאנדון ג'וניור המגלם את אביו של טד. אליהם גם מצטרפות סמארה ויבינג ובריגט לנדי-פיין כבנותיהם של ביל וטד, ג'יימה מייס וארין האייס כבנות זוגתם הנסיכות, קריסטן שאל כביתו של רופוס, ועוד מספר שחקנים פחות מוכרים, ומוזיקאים כמו קיד קאדי ודייב גרוהול.

הסרט החדש הוא מעין שילוב של שני הסרטים המקוריים עם נקודות חדשות שיחברו אותו לתקופה הנוכחית ולקהל הצעיר הנוכחי. הסרט הראשון, "ההרפתקה המצוינת של ביל וטד" אסף דמויות היסטוריות והביא אותם לקניון בהווה של 1989, בצורה קלילה ועם תסריט שלא לוקח שום דבר ברצינות (כמו בחזרה לעתיד שיצא כמה שנים לפני, אבל הרבה יותר מטופש). הסרט השני, "מסע הכזבים של ביל וטד" הביא העתקים רובוטים של ביל וטד מהעתיד (סטייל שליחות קטלנית) שעל תחילת הסרט הורגים את ביל וטד האמיתיים ותופסים את מקומם, כאשר אלה עוברים מסע אפל ומדכא בגיהנום.

אם חשבתם שהסרט החדש יציג הרפתקה מטופשת חדשה של ביל וטד – לא בדיוק. בסרט החדש, ביל וטד כבר לא צעירים, הם במשבר גיל המעבר ומזה שלא מצאו את השיר האחד, מזה שהזוגיות שלהם עם נשותיהם מתפרקת, ואולי גם מזה שהבנות שלהם לא עושות כלום עם עצמן (למרות שככה בדיוק ביל וטד היו כצעירים). הסרט מציג הרפתקה חדשה של ביל וטד (ואולי גם האחרונה) שבה הם נוסעים בזמן לעתיד ופוגשים גרסאות אחרות של עצמם בכדי להשיג את השיר האולטימטיבי שכתבו, כאשר במקביל תיאה ובילי, הבנות של ביל וטד חוזרות בזמן כדי להקים להקה שתנגן עם האבות שלהם את השיר שיציל את העולם. יש גם עלילת משנה על רובוט מהעתיד שמנסה לחסל את ביל וטד, ועל בתו של רופוס שמנסה להציל את העולם ועצבנית על אמא שלה, וכמובן שדברים לא הולכים בדיוק כמתוכנן והם מגיעים לגיהנום ופוגשים שוב את המוות. אז קורים הרבה דברים בסרט החדש, קווי העלילה השונים נפגשים לעיתים רחוקות, וכל העסק הזה מרגיש מסובך ומפוזר.

אני לא מהדור שצפה בסרטים המקוריים כאשר יצאו, ולמעשה צפיתי בהם פעם ראשונה השנה כחלק מהשלמת פערים כאשר שמעתי על הטריילר החדש. הסרטים האלו התקבלו כסרטי קאלט שהיו קומדיה פרועה שאינה לוקחת את עצמה ברצינות, החל מהמשחק של ריבס ווינטר ועד התסריט ואינסוף הבעיות שבו (מסע בזמן) שהתסריטאים התעלמו מהם לחלוטין ולא ניסו לתת הסבר (דבר שכגיק קצת הפריע לי).

הסרט החדש מחזיר את צמד השחקנים31 שנים לאחר מכן ומנסה להעלות את הנוסטלגיה אצל הקהל המבוגר, כאשר במקביל מנסה להעביר את שרביט הצפייה לקהל הצעיר ע"י אפקטים יותר טובים, דמויות חדשות וצמד נערים, סליחה, נערות שממשיכות את דרכם של האבות שלהם. כמו בסרטים המקוריים ההומור רדוד ביותר, והמשחק של ריבס ווינטר מוגזם, לצדם, סמארה ויבינג ובריגט לנדי-פיין דווקא מבצעות עבודה יחסית טובה, בעיקר בגלל העובדה שהן די מחקות את המשחק של השחקנים המבוגרים. התסריט לעומת זאת, מסובך ולא מחבר בצורה טובה בין קווי העלילה השונים, וזה בנוסף לחוסר ההיגיון והמחשבה מאחורי הרעיון של מסע בזמן.

בשורה התחתונה, אם אתם מהדור שגדל על ביל וטד, תוכלו להנות מהנוסטלגיה שבסרט החדש, ויש הרבה ממנה. אך אם אתם מהקהל החדש שלא הכיר את ביל וטד, או שראה את הסרטים ולא מצא חן בעיניו, קשה לי להאמין שתמצאו את הקסם של צמד החברים מסאן דימס.

הסרט החדש של ביל וטד הוא לא סרט שחובה לצפות בו, אבל אולי עכשיו דווקא בגלל התקופה הזו של 2020, זה רעיון טוב לצפות בסרט עם מעט מאוד רצינות, רק אל תשכחו לכבות את המוח לשעה וחצי.