ביקורת: "קדימה" – עולם חדש של קסם ופנטזיה
בשנתיים וקצת שעברו מאז הסרט המקורי האחרון שלהם – קוקו (2017), בחברת פיקסאר התמקדו בסרטי המשך: משפחת סופר על 2 (2018), וצעצוע של סיפור 4 (2019). כעת, הם לוקחים אותנו להרפתקה חדשה, קסומה ומעניינת בסרט קדימה (Onward). את הסרט מביים דן סקנלון שעשה גם את הסרט בית ספר למפלצות המהווה פריקוול לסרט מפלצות בע"מ. בסרט משתתפים כמדבבים כריס פראט וטום הולנד, סטאר לורד וספיידרמן מהיקום הקולנועי של מארוול, וגם ג'וליה לואי-דרייפוס (סיינפלד), ואוקטביה ספנסר (צורת המים).
הסרט יצא לאקרנים ב-6 במרץ 2020, אבל בעקבות התפשטות הקורונה וההגבלות על בתי הקולנוע, הסרט שוחרר לקהל הביתי מוקדם יותר, ב-22 במרץ 2020 דרך שירותי הסטרימינג. הסרט הכניס כ-104 מיליון דולר וזכה להצלחה, אך לא זכה ליותר מידי התלהבות, כיאה לסרטים של אולפני פיקסאר. אז ניצלתי את הסגר וישבתי לראות את הסרט, והנה מה שחשבתי.
עלילת הסרט הפעם מתרחשת בעולם קסום מלא ביצורים מיתולוגיים כמו אלפים, טרולים, חדי קרן וכו'. העולם התקדם ונהפך מודרני כמו העולם שלנו (מכוניות, חשמל), דבר שגרם לקסם להתפוגג. הדמויות הראשיות, איאן ובארלי, הם שני אחים שאיבדו את אביהם בגיל צעיר. איאן, שזה עתה מלאו לו 16 שנים, הוא תלמיד תיכון, ביישן, וחסר ביטחון עצמי, אבל עם יכולות קסם שהוא לא מודע אליהם, ואילו אחיו הגדול, בארלי, מלא בתשוקה ואובססיבי למשחקי תפקידים ולעולם הקסם.
יום אחד הם מקבלים מאמא שלהם מתנה מאביהם, שביקש שתשמור עליה עד שימלאו לשניהם 16 שנים. הם פותחים את המתנה ומגלים בה שרביט קסמים והוראות כיצד להחזיר את אבא שלהם לחיים ליום אחד. וכמו בכל סרט של פיקסאר, משהו חייב להשתבש, והם נאלצים לצאת להרפתקה על מנת לתקן את הבעיה. אחרי שאיאן הצליח להחזיר רק את פלג גופו התחתון של אביהם, ובגלל שהוא לא חווה ילדות עם אביו, הוא מנצל את ההזדמנות ויוצא ביחד עם אחיו, בארלי למסע כדי לתקן את הקסם ולפגוש את אביו בפעם הראשונה.
אחרי שכבר יצרו שלל של עולמות, וכל אחד מהסרטים שלהם מתרחש בעולם דמיוני אחר, חברת פיקסאר מצליחים עדיין להפתיע, כשכל העולם של קדימה הוא בהשראת מבוכים ודרקונים. החל מבארלי, שהוא גיק מתלהב ומלא בתשוקה לעולם הפנטזיה והקסם (רק שבסרט זה יותר כמו היסטוריה), ועד כלל היצורים החיים בעולם שהם טרולים, אלפים, חדי קרן וכדומה.
במאי הסרט דן סקנלון, שעשה גם את סרט ההמשך למפלצות בע"מ, לכן אפשר להבין את הדמיון בצבעים והעולם המרהיב של "קדימה", קיבל את ההשראה לכתיבת הסרט ממחשבותיו על אביו שנפטר כאשר היה בן שנה, ואחיו היה בן 3. כשהיו בני נוער, קרוב משפחה העביר להם הקלטת שמע של אביהם, שלדבריו סייעה גם להשראת הסיפור.
כמו בכל סרטי פיקסאר, הסרט הולך על הנוסחה המנצחת, ולכן אין לו איפה להיכשל: שני אחים שמקבלים הזדמנות לראות את אביהם פעם נוספת, אבל משהו משתבש, והם יוצאים להרפתקה על מנת לתקן הבעיה ובדרך הם לומדים אחד על השני, והופכים להיות אחים טובים יותר.
הדינמיקה בין שני האחים מצליחה להיות מעניינת ומצחיקה ותורמת לכך הכימיה בין טום הולנד לכריס פראט, המדבבים את בארלי ואיאן, שמורגשת על המסך. בנוסף, הסרט מלווה בעלילה עמוקה, מרגשת, ומצחיקה, ובעל מסר לחיים. עם זאת, הסרט עושה מאמץ להציג את שלל דמויות המשנה הקיימות בעולם, אבל הבעיה היא שאף אחת מהן לא ממש מפותחת או מעניינת. למשל האמא של האחים, זוכה לשדרוג קל כאשר היא יוצאת להרפתקה קטנה להציל את הילדים שלה, אבל היא לא מתפתחת יותר מידי למשהו מעניין.
בשורה התחתונה, הסרט הוא הרפתקה מלאה בקסם ובהומור, העלילה מעניינת ועמוקה כמו שאנחנו רגילים מהסרטים של פיקסאר, וביחד עם קאסט מדבבים כל כך טוב, בקלות אפשר להמליץ על הסרט לכל המשפחה. רק חבל, שהתפספס כשיצא לקולנוע…
ציון סופי ל"קדימה" – 7/10 בסולם Cinema-man