אני יושב בבית, מול הטלוויזיה, ועל המסך אני רואה את ה"מטריקס". רגע, זה לא ה"מטריקס" – זאת באמת קארי-אן מוס, וההוא המרושע ששיחק את סייפר הבוגד. אבל עכשיו יש לו שפם, ולה יש פנס בעין. היא בטח שכחה לעשות את הקפיצה בהילוך איטי שלה, או משהו כזה.
יש גם את הבחור הבלונדיני שנלחם נגד טוני סטארק, אבל זה לא "איירון מן 3", וגם יש לו מלא קעקועים על כל הגוף. מה זה משנה בעצם, אחלה סרט בכל מקרה…

הרבה לפני שעשה את טרילוגיית האביר האפל, כריסטופר נולאן, כתב וביים את המותחן הפסיכולוגי ממנטו, המבוסס על פי סיפור קצר מאת אחיו ג'ונתן. הסרט יצא לאקרנים בשנת 2000, ומככבים בו גאי פירס, קארי-אן מוס, וג'ו פנטוליאנו. כבר בסרט הזה רואים כמה נולאן מתעסק בנושאים פילוסופיים ועמוקים שיוצרים נקודות רבות למחשבה ולדיון. ממנטו מציג אדם בשם לאונרד הסובל מאמנזיה אנטרוגרדית, בעיית זיכרון המונעת ממנו לזכור אירועים חדשים. ולכן, הוא נאלץ לקעקע על גופו קעקועי מידע על חייו, להשתמש במצלמת פולרואיד לזיהוי אנשים, ובפתקיות המכילות פרטי מידע. הסרט נבחר לאחד מעשרות הסרטים בעלי העלילה הבלתי לינארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab". 

עלילת הסרט נעה בצורה לא כרונולוגית – הסרט מחולק למספר קטעים קצרים, ומוצג מהסוף להתחלה, כך נמצא הצופה במצב דומה לזה של גיבור הסרט, כאשר אין ברשותו מידע על ההתרחשויות הקודמות. הסרט מספר את סיפורו של ליאונרד שלבי, אשר אשתו נרצחה, והוא עצמו ספג חבטה קשה שגרמה לו לזעזוע מוח ואיבוד של יכולת הזיכרון לטווח קצר. כלומר ליאונרד זוכר מי הוא ואת כל הפרטים המרכיבים את סיפור חייו טרם התאונה, אך הוא אינו יכול לייצר זיכרונות חדשים, על כן, הוא מסתייע בעזרים ויזואליים כדי לתעד את חקירת מות אשתו. בין קטעי הזיכרון של ליאונרד הנעים לאחור, משולבים קטעים בשחור – לבן מזמן אחר, המספרים סיפור בסדר כרונולוגי רגיל. בקטעים אלו ליאונרד מדבר בטלפון עם בחור אלמוני ומספר לו שעבד כחוקר בחברת ביטוח, וחקר אדם בשם סמי ג'נקיס, אשר הייתה לו בעיה דומה לזו של ליאונרד. קטעים אלו קודמים כרונולוגית לאירועי הסרט כאשר הסצנה האחרונה בשחור לבן מתחברת לסצנה האחרונה בצבע. 

הסרט בוחן שני מוטיבים במחשבה האנושית: מהי המציאות ומהי הזהות העצמית. שני מוטיבים אלו בנויים על הזיכרון. את המציאות אנחנו יוצרים מהעובדות שאותן אנו קולטים בעזרת החושים שלנו. כל אירוע נתפס אצלנו כגורם או נגרם על ידי אירוע אחר. כך אנו יוצרים את תמונת המציאות. אצל ליאונרד, הזיכרון לא פועל ולכן, הקשר הזה לא קיים אצלו. עלילת הסרט מהסוף להתחלה ממחישה לצופה כמה קשה לתפוס את המציאות כאשר האירוע קודם לסיבה שלו. ליאונרד מנסה לעקוף את הבעיה ע"י צילום המציאות וכתיבת רישומים, אך במהלך הסרט מתברר שקל מאוד ליצור אצל ליאונרד תמונת עולם מזויפת במהלך הסרט, נרמז שליאונרד יוצר לעצמו במכוון מציאות. הזיכרונות האמיתיים שלו מבוססים על מידע מניפולטיבי ושקרי, והם דוהים לאחר דקות, בעוד שהזיכרונות המהווים עוגן בחייו ומעניקים לו מטרה וזהות – הם פיקטיביים ומומצאים על ידי ליאונרד. 

בשורה התחתונה, ממנטו הוא לא סרט מותחן רגיל. זה סרט שלוקח על עצמו לחקור את כל נושא הזיכרון, המציאות והזהות העצמית. הסרט מבויים מדהים, וגם השחקנים עושים עבודה נהדרת. אבל התסריט, וכן, גם העלילה מסובכת. זה לא סרט קליל לצפייה עם חברים בשעות הלילה המאוחרות, או סרט מדע בדיוני לכל המשפחה. הסרט מכריח אותך לשמור על ריכוז כל הזמן, וזה כשלעצמו מעייף. כך גם העלילה עצמה לא מביאה עניין כדוגמת סרטים אחרים של נולאן כמו "האביר האפל", "התחלה", ו"בין כוכבים" שסיפקו עלילה מרתקת וגם בחנו וחקרו נושאים פילוסופיים וכדומה. מצד שני, זה בהחלט סרט שיגרום לכם לחשוב עליו הרבה אחרי שתסיימו לצפות בו. הסרט מכניס אותך לנעליו של הגיבור, כאשר אתה נמצא שם איתו בכל בחירה וכל פעולה שהוא עושה. סרט מומלץ לכל מי שאוהב לחשוב.

ציון סופי ל"ממנטו" – 9/10 בסולם Cinema-man