דיוויד אטנבורו, אחד משדרני הטלוויזיה המפורסמים ביותר, הוא חוקר טבע בן 94, אשר חקר אזורי טבע שונים ברחבי העולם. הוא צילם סרטי טבע רבים ואף פרסם אותם. כל אדם שמגדיר את עצמו "חובב טבע" בוודאי נתקל לפחות פעם אחת בסרטיו. אחרי 70 שנה כחוקר טבע, החליט אטנבורו ליצור סרט מעט שונה. בנוסף ליופיו של הטבע, הוא החליט להביא את עדותו האישית על מה שעתיד לקרות לעולם, אם לא נתעשת ונפעל כדי למנוע את האסון הקרב.

דרך סיפור חייו ובעזרת סיפור ההיסטוריה האבולוציונית של החיים על פני כדור הארץ, אטנבורו מקונן על אזורי הפרא שהולכים ונעלמים, ומציע חזון לעתיד. סרטו התיעודי החדש היה אמור לצאת לקולנוע באפריל 2020, אולם בעקבות מגפת הקורונה נדחה והופץ באוקטובר בנטפליקס, וכבר הספיק להגיע לרשימת עשרת הסרטים הנצפים בישראל.

הסרט מתחיל בצילום העיר פריפיאט אשר ננטשה בעקבות אסון צ'רנוביל בשנת 1986. אטנבורו מתאר את צ'רנוביל כאירוע בודד שנגרם מטעויות של בני אדם ושגרם לאסון סביבתי בכל אירופה. אך הוא מציין כי הטרגדיה האמיתית של זמננו עדיין מתרחשת ברחבי העולם, והיא אובדן אזורי הטבע הפראיים של כדור הארץ. בחלק הראשון של הסרט, דיוויד אטנבורו מציג את העדות שלו לטבע לאורך כל שנות חייו, כאשר אחרי כל כמה שנים מופיעות כתוביות על המסך שמציגות את אחוז הטבע הפראי שנשאר בעולם ונתונים נוספים. אטנבורו מתאר כל חלק של הטבע הקיים בכדור הארץ, מיערות הגשם באמזונס ועד האזורים הקפואים של הקטבים. הוא מתאר את השינויים שבני האדם גרמו להם במרוצת השנים ביבשה, באוקיינוס ובאוויר.

התמונה הכוללת על האנושות בכדור הארץ בעקבות תיאור זה היא מצמררת וקשה לצפייה. אבל אם אין זה מספיק, אטנבורו ממשיך ומתאר כיצד ייראה כדור הארץ על פי המדע ב־80 השנים הבאות. כאן הוא עובר לחלק השני של הסרט, שבו הוא מסביר כיצד על האנושות לפעול כדי להימנע מהאסון הגלובלי שעתיד להגיע. הוא מדבר על הצורך בהגבלת גידול האוכלוסייה העולמית, על צריכת אנרגייה ממקורות בלתי מוגבלים, כמו השמש לעומת שריפת מאובנים, על שינוי הרגלי האכילה שלנו, על הפסקה מיידית של כריתת היערות ועוד.

כמו בספר "הלורקס" של ד"ר סוס, נראה שאטנבורו מבקש לדבר בשם העצים ובשם בעלי החיים. אבל בניגוד ל"לורקס", המסר של אטנבורו אינו מטיף באופן בוטה. למשל, מנסה אטנבורו למצוא דרכים להציל את המגוון הביולוגי שחי באוקיינוס בלי לפגוע בתעשיית הדיג, ונראה שהוא גם מצא מצב שבו כולם יכולים להרוויח. כמו כן, בספרו של ד"ר סוס בסופו של דבר, גם בני האדם נפגעו מכריתת העצים. לעומת זאת, בסרטו של אטנבורו, הוא מציין כי אחרי שהאנושות תיעלם, הטבע יצליח לשקם את עצמו. וכדי להבהיר הנקודה הזו, הוא חוזר לצ'רנוביל, שבה כל האזור הוכרז כבלתי ראוי למגורים, ושכיום הפך לשמורת טבע עם חיי בר פעילים ויערות שכבשו את העיר הנטושה. כלומר, אטנבורו מבקש לעשות שינוי תודעתי של המאבק במשבר הגלובלי, בכך שהוא מוכיח שהפגיעה בסופו של דבר תהיה בבני האדם ולא בטבע כולו.

סרטו של דייוויד אטנבורו מצליח בהעברת המסר שלו, אם כי יכול להיות שקהל היעד של הסרט אינו דווקא צופי נטפליקס, שכן רוב הדרכים אותן הוא מציג להצלת המגוון הביולוגי על כדור הארץ אינן תלויות בצופים של נטפליקס. רוב הדרכים, כדוגמת מעבר לצריכת אנרגייה ממקורות בלתי מוגבלים, הפסקה מיידית של כריתת העצים וצמצום אזורי הדיג, תלויים בממשלות השונות. אבל כיוון שהממשלות מייצגות את המדינה, והיות שרוב מדינות העולם בוחרות את הממשלה שתנהל אותן בצורה דמוקרטית, הייתי אומר שיש מקום לאזרחים לדרוש גם בתחום הסביבתי. והיות שמגפת הקורונה השביתה את בתי הקולנוע, שירותי הסטרימינג קיבלו את אור הזרקורים, וכך גם שיעור החשיפה של הסרט בנטפליקס עלה בהתאם.

בסופו של דבר, המטרה של הסרט היא להגביר את המודעות הציבורית על המשבר הסביבתי וגם לשנות את האופן שבו האנושות מתמודדת איתו. ככל שיותר אנשים יפנימו את המסר, כך יתחילו השינויים לטובה. היה לי קשה להעניק ציון לסרט, הואיל ומדובר בסרט תיעודי, ולדעתי כל מי שחי על כדור הארץ צריך לצפות בסרט "על פני האדמה", מאת דיוויד אטנבורו. לכן פשוט אסכם את הסרט כ"צפיית חובה".